נהר הצ’ארלס הוא עורק מרכזי וחיוני בחיי תושבי מסצ’וסטס בכלל ותושביה של בוסטון בפרט. השפעותיו על חיי המסחר, הכלכלה, התרבות והפנאי הפכו אותו לחלק בלתי נפרד מבוסטון והסביבה וביקור בבוסטון, ללא הגעה לטיילת נהר הצ’ראלס, הוא ביקור לא שלם.

המתיישבים הראשונים אשר הגיעו לכאן מאנגליה בראשית המאה ה-17, קראו לנהר על שמו המלך צ’ארלס ה-1. אבל סיפורה של הטיילת מתחיל מאוחר הרבה יותר, כמעט 300 שנים לאחר ייסודה של בוסטון. עד לאמצע המאה ה-19 גדתו המערבית של הנהר הייתה עמוק בתוך העיר בוסטון. רק כאשר נבנתה שכונת באק ביי, על חלקים גדולים של הנהר אשר יובשו, התעורר הצורך בפיתוח האזור.
כך התגייסו טובי המוחות בתחום הגינון האורבאני והאדריכלות וחברו לבעלי הממון שביקשו בשנים שאח”כ, להשקיע את מיטב כספם בציבור הבוסטונאי. אורכה של הטיילת הוא כחמישה קילומטרים אולם אפשר לחצות את הגשרים שבדרך לעבר קיימברידג’ ולהמשיך את הטיול מצידו השני של הנהר.

הטיילת מרושתת בשבילי הליכה וריצה, רכיבה על אופניים וספסלי ישיבה הצופים לעבר הנהר ולאוניברסיטאות המפורסמות הארווארד ו MIT שבצידו המזרחי של הנהר – בקיימברידג’. למעט חודשי החורף, תנועת הסירות, הקייקים, הנופשים והספורטאים על הנהר היא ערה ומרהיבה.

הטיילת עצמה משופעת בצמחייה, בגשרונים ציוריים, לגונות מלאכותיות וכמובן אווזים וברווזים. גן שעשועים מקסים נמצא לא רחוק מאזור המופעים – האטצ’ של (Hatch Shell), שבו מתקיימים בקיץ מופעי מוסיקה קלאסית – ללא תשלום לרוב. בימי הקיץ נפתח באוויר הפתוח בר כל גדות הנהר וניתן ליהנות מבירה צוננת ומוסיקה טובה. אך שימו לב! שתיה אלכוהולית מותרת רק בתחומי הפאב. בבוסטון ובמסצ’סטס כולה, החוק אוסר על שתייה חריפה מחוץ לברים ולמסעדות. למעשה השתייה בשטחים הציבוריים למעט מקומות המורשים לכך – אסורה.

בימים חמים עשרות אנשים משתזפים על משטחי עץ הצפים על הנהר, משפחות עושות פיקניק במרחבים המוריקים, גברים ונשים רצים לאורך הטיילת. בקיצור – חובת ביקור.