סיור בשביל החירות הוא אחד מהדברים ש”חובה לעשות” כשמגיעים לבוסטון. זהו סיור מרתק שעוסק בימים שקדמו לעצמאותה של ארה”ב, באתרים ובסיפורים של האנשים אשר הציתו את אש המהפכה.
שכונותיה העתיקות של בוסטון אוצרות בקרבן סיפורים אשר עיצבו את דמותה ואת נשמתה של העיר. נטייל ברחובות ציוריים בני 400 שנים ונשמע אודות דמויות ואירועים שהתרחשו כאן ונצרבו בדפי ימיה של בוסטון. מאסונות מסמרי שיער ומעשי שוד נועזים ששימשו השראה לסרטים ידועים, ועד מעשיות רומנטיות ואגדות אורבניות שובות לב. ניפרד ממרצפות האבן ונתהלך לאורכו של הנמל – מהחשובים בנמליה של ארה”ב. את הסיור נסיים ברובע, אשר עד לפני שני עשורים שימש כאזור תעשייה מיושן ומפויח וכיום הפך לרובע הנוצץ והחדיש ביותר בבוסטון.
בשנת 1908 התקבצו עשרות אלפי בוסטונאים על גדת נהר הצ’ארלס כדי לצפות בסלבריטי, מהגדולים של אותם הימים, מושלך אל המים, כשהוא אזוק באזיקי מתכת וקשור בשלשלאות. הם תהו האם יצליח להיחלץ, לשחרר את עצמו ולהינצל מטביעה במים הקרים (מאוד). רבים האמינו שכן, הוא היה הרי ידוע בכישורי ההיחלצות שלו, כך התפרסם, כך בידל את עצמו מעמיתיו למקצוע.
אם אתם תוהים מיהו אותו ה”משוגע” שקפץ מהגשר ביום קר אי שם בשנת 1908, זהו לא אחר מאשר הודיני. האם הצליח להשתחרר או שמצא את מותו באחד מהפעלולים המורכבים שביצע?
הודיני, גדול הקוסמים ואומני החושים בכל הזמנים, נולד בשם אריך וייס בבודפשט שבהונגריה. כשהיה בן 4 עברה משפחתו לארה”ב בעקבות הצעת עבודה שקיבל אביו – לשמש רב לקהילה הרפורמית בווינסקונסין. כעבור כמה שנים עברו לניו יורק ושם שינה אריך את שמו להארי, שם בעל ניחוח מקומי שלא ינציח את זרותו.
כילד תמיד היה מרותק לפעלולים וקסמים והעריץ את אומן החושים הצרפתי – ז’אן רובר אודן. לימים, בהשראת השם אודן, בחר בשם הבמה “הארי הודיני”.
בראשית הקריירה שלו, כשעסק בלהטוטי קלפים, ארנבות או מטפחות, הוא לא היה שונה מקוסמים אחרים בני זמנו. אך כאשר החל לפתח את מופעי ההיעלמות וההיחלצות שלו, החל הקהל לגלות בו עניין, עניין שהלך וגדל ככל שהפעלולים הפכו למסוכנים יותר. העיתונים הגדולים סיקרו את פעלוליו, את ה”באז” שהתעורר סביבו. בשנת 1094 הדיילי מירור אף איתגר את הודיני והציע לשלב במופע מיוחד אזיקים אשר יוצרו בידי מומחה. איכשהו, הוא תמיד הצליח להשתחרר מהאזיקים והמופעים שלו היו תמיד כרוכים במתח מורט עצבים. הוא הפך לסנסציה, הטיילור סוויפט של אותם הימים.
במהלך מסע ההופעות שלו בארה”ב הוא הגיע גם לבוסטון. ב-1 במאי 1908 התקבצו כ-20 אלף איש ואישה לצפות בהארי הודיני הגדול קופץ מגשר הארווארד. כשכולם עטויים במעילים וצעיפים, הודיני עמד בלבוש מינימאלי, והתכונן לקפיצה למימיו הקרים של נהר הצ’ארלס.
הקהל עצר את נשימתו במשך 40 שניות תמימות, 40 שניות בהן הודיני שהה מתחת למים וניסה להיחלץ מהאזיקים והשלשלאות. כעבור 40 שניות הוא זינק מתוך המים כאשר ידיו חופשיות.
האירוע הונצח על ידי שלט מתכת מהמקום בו קפץ – גשר הרווארד.
הודיני נפטר בגיל 52, ולא בזמן אחד המופעים. כמי שהופיע לעתים קרובות בלבוש מינימאלי ונדרש לכושר גופני גבוה, הוא הקדיש שעות רבות ביום לפיתוח הגוף. הוא נהג להזמין אל הבמה אנשים כדי לאתגר אותו באגרופיהם, להציג את חוזקו. בסיום אחד המופעים, בעת שנח על הספה, סטודנט צעיר ומתאגרף, הפתיע אותו ונתן לו אגרוף חזק בבטן. הודיני התפתל מכאבים במשך ימים והניח שהכאבים נובעים מהאגרוף החזק שקיבל. כעבור שלושה ימים, כאשר הגיע לבית החולים, הוא נפטר וסיבת המוות הייתה אחרת – זיהום מהתוספתן.
