סיור בשביל החירות הוא אחד מהדברים ש”חובה לעשות” כשמגיעים לבוסטון. זהו סיור מרתק שעוסק בימים שקדמו לעצמאותה של ארה”ב, באתרים ובסיפורים של האנשים אשר הציתו את אש המהפכה.
שכונותיה העתיקות של בוסטון אוצרות בקרבן סיפורים אשר עיצבו את דמותה ואת נשמתה של העיר. נטייל ברחובות ציוריים בני 400 שנים ונשמע אודות דמויות ואירועים שהתרחשו כאן ונצרבו בדפי ימיה של בוסטון. מאסונות מסמרי שיער ומעשי שוד נועזים ששימשו השראה לסרטים ידועים, ועד מעשיות רומנטיות ואגדות אורבניות שובות לב. ניפרד ממרצפות האבן ונתהלך לאורכו של הנמל – מהחשובים בנמליה של ארה”ב. את הסיור נסיים ברובע, אשר עד לפני שני עשורים שימש כאזור תעשייה מיושן ומפויח וכיום הפך לרובע הנוצץ והחדיש ביותר בבוסטון.
אם אתם מגיעים לחוף המזרחי באוקטובר, סיילם היא תחנה שלא כדאי לפספס.
העיירה הזו, שב־1692 הייתה זירת משפטי המכשפות המפורסמים, הצליחה לקחת פרק אפל ומצמרר מההיסטוריה שלה ולהפוך אותו לנכס תיירותי ססגוני שכל כולו קשור במכשפות.
בחודש אוקטובר, החודש בו מציינים את “ליל כל הקדושים”, הופכת סיילם לאתר עלייה לרגל – אין ספק שאווירה כמו זו שתפגשו כאן, זו לא תמצאו בשום מקום אחר. הרחובות מקושטים, אנשים מסתובבים מחופשים, ירידים חגיגיים נפתחים והשווקים מציעים מזכרות מקוריות.
קצת על משפטי סיילם:
השנה היא 1692, כשמחלה לא מפוענחת של בת הכומר, הופכת לפרשה קודרת ומוועיתה.
בשנים אלו, לא היה פשוט לחיות בחוף המזרחי. היו מלחמות תכופות עם האינדיאנים, לחץ כלכלי, אי יציבות פוליטית ומצוקה קיומית לעתים. רוב המתיישבים בחוף המזרחי היו באותם הימים נוצרים אדוקים מאוד – פוריטניים. אמונות תפלות וחשש ממעשי כשפים היו עניין שכיח.
בחודש ינואר 1692, בת הכומר – אליזבט פריס, או כפי שכונתה בטי, בת ה-9 ובת דודתה אביגיל ויליאמס, החלו להתנהג בצורה מוזרה. הן החלו לצעוק, להתעלף, היו להן עוויתות מוזרות. כעבור כמה שבועות אחד הרופאים קבע שמדובר בכישוף. העובדה שלבטי היה חום גבוה ובנות נוספות נדבקו וחוו את אותם התסמינים רק העלתה את מפלס החרדה מהתפשטותו של הכישוף.
הכומר, נואש ממצבה של ביתו ונחוש למצוא לה מזור, התעקש שתאמר לו מי כישף אותה. היא הצביעה על שפחת המשפחה, שמוצאה בקריביים וכדי להינצל זו “התוודתה” שהיא עסקה במאגיה שחורה, שפגשה את השטן. שתי נשים נוספות היו על הכוונת – האחת קבצנית והשנייה מעוררת סקנדלים שנישאה למשרת. נשים שלא יחסרו לאף אחד.
בחלוף הימים, החשדנות התעצמה והתפשטה בין תושבי העיירה ונשים מבוססות בקהילה החלו להיתפס. מאות נשים וגם גברים הואשמו מעתה במעשי כישוף, כולם באורח פלא נמצאו אשמים. מי שרצה להינצל ממוות היה צריך להתוודות ולהצביע על מבצעי כשפים נוספים. בין יולי לספטמבר 1692 הוצאו להורג 19 אנשים! רובן נשים. אחד מאותם אנשים היה חוואי שהתנגד לעצם קיום המשפטים ונמחץ תחת לוח ועליו אבנים כבדות במשך יומיים – עד שנשם את נשימתו האחרונה. ההיסטריה והחשדנות היו כל כך גדולים שאפילו שני כלבים שהואשמו במעורבות בכשפים הוצאו להורג, וללא משפט…הזיה.
בחודשים שאחר כך הלכו ורבו השמועות על מה שמתחולל בסיילם, על איך זה שדווקא שם יש כל כך הרבה מכשפות. כמרים ואנשי ציבור ביקשו לפזר את בית הדין והמושל שהתערב בנעשה ואכן פיזר את בית המשפט, חנן מיד את אלו שנידונו למוות, ושחרר ממאסר את אלו שהיו כלואים.
