סיור בשביל החירות הוא אחד מהדברים ש”חובה לעשות” כשמגיעים לבוסטון. זהו סיור מרתק שעוסק בימים שקדמו לעצמאותה של ארה”ב, באתרים ובסיפורים של האנשים אשר הציתו את אש המהפכה.
שכונותיה העתיקות של בוסטון אוצרות בקרבן סיפורים אשר עיצבו את דמותה ואת נשמתה של העיר. נטייל ברחובות ציוריים בני 400 שנים ונשמע אודות דמויות ואירועים שהתרחשו כאן ונצרבו בדפי ימיה של בוסטון. מאסונות מסמרי שיער ומעשי שוד נועזים ששימשו השראה לסרטים ידועים, ועד מעשיות רומנטיות ואגדות אורבניות שובות לב. ניפרד ממרצפות האבן ונתהלך לאורכו של הנמל – מהחשובים בנמליה של ארה”ב. את הסיור נסיים ברובע, אשר עד לפני שני עשורים שימש כאזור תעשייה מיושן ומפויח וכיום הפך לרובע הנוצץ והחדיש ביותר בבוסטון.
כמה שמעתי על האי הזה… שעשירי תבל רכשו בו אחוזות יוקרתיות עם חופים פרטיים ותושבי ניו אינגלנד נוהרים אליו בחודשי הקיץ. היעד הנחשק הזה סקרן אותי כבר זמן מה, אז החלטתי לנצל את חופשת האביב ומזג האוויר החמים כדי לבקר בו עם המשפחה. זו עוד לא עונת הרחצה ולכן התמקדנו בביקור בעיירות, טבע וגם סיבוב על אחד החופים – שזה תמיד נחמד, ימות השנה.
כמה מילים על האי:
עד שנת 1602, האי היה חלק מאדמותיו של השבט האינדיאני וואמפאנואג. כשהאדמירל הבריטי ברת’ולמיו גוסנולד הגיע עם אנשיו לכאן הוא סיפח את אדמותיו וכינה אותו בשם המוזר “הכרם של מרת’ה” על שם ביתו. האי שוכן דרומית לקייפ קוד ואוכלוסייתו מונה פחות מ 20 אלף תושבים. אלא שבקיץ, עם המוני המבקרים ובעלי בתי הקיץ, מספר האנשים באי יכול להגיע אף ל 200 אלף איש. בתקופה זו העסקים המקומיים פורחים, העיירות עמוסות, ומומלץ להזמין הכל מראש – מעבורת, אופניים, מסעדות, פעילויות וכמובן מלונות – לאלו המעוניינים להישאר יותר מיום אחד באי.
מכיוון שתכננו טיול יומי, החלטנו לעבור עם רכב כדי לנסות ולראות כמה שיותר ביום אחד. צריך לקחת בחשבון שמעבר במעבורת עם הרכב יקר משמעותית ממעבר רגיל של נוסעים. ומתברר שאפילו “לא בעונה” קשה למצוא מקום במעבורת “מעכשיו לעכשיו” למשפחה עם רכב. אם תחליטו לבקר ללא רכב, אין צורך לרוב להזמין מראש ותוכלו להצטייד בכרטיסים במקום.
ישנן מעבורות שונות, בגדלים שונים, היוצאות ממקומות שונים אל האי וממנו. אנחנו יצאנו מ Woods Hole שבקייפ קוד.
מידע על לוחות הזמנים, יעדים וזמינות תוכלו למצוא כאן.
מי שמעוניין לעבור ללא רכב – יכול להתנייד על האי באמצעות התחבורה הציבורית הזולה והיעילה, לשכור אופניים רגילים או חשמליים, או אפילו רכב שכור.
מה ראינו ומה עשינו?
Oak Bluffs
לאחר שהגענו לנמלה הקטן של העיירה Vinyard Haven נסענו כ 10 דקות אל העיירה המתוקה Oak Bluffs. העיירה ידועה בעיקר בזכות הבתים הויקטוריאנים הקטנים והצבעוניים המכונים בתי ג’ינג’רברד ( Gingerbread Cottages). השם המיוחד ניתן להם בגלל גודלם, המראה הצבעוני שלהם ופיתוחי העץ המצועצצעים. זה היה יעד לחופשות קיץ עוד במאה ה-19 כאשר הכנסייה שהוקמה כאן הציעה ריטריט קיץ למאמיניה. הוקם מבנה התכנסות מרשים ויפה וסביבו 500 בתי נופש קטנטנים (אותם מבני הג’ינג’רברד). מתוך 500 הבתים, נותרו 318 מבנים ויקטוריינים ששומרו באופן יוצא דופן, בחלקם הגדול חיים אנשים גם היום. אחרים משמשים את מרכז המבקרים לסיורים במהלכם מציצים לתוך הבתים שכמו קפאו בזמן.
הסתובבנו בין הבתים הצבעוניים כחצי שעה ומשם המשכנו למרכז העיירה, לאורכו של .Circuit Avenue הרחוב המתוק מלא בחנויות מזכרות, בגדים, אוכל וכמובן מתוקים. אפילו שירותים ציבוריים נקיים יש כאן וממש מעבר לכביש פארק ירוק מול המים בשם Ocean Park.
זו עיירה קטנה ואת הסיור בה אפשר לעשות ברגל כך שאין צורך להזיז את הרכב.
אנחנו חנינו במרכז העיר. בתקופות העמוסות כנראה שתצטרכו לשלם על חניה באחד מהחניונים בסביבה.
מ- Oak Bluffs המשכנו לעיירה בעלת אופי אחר, אמיד יותר, בשם Edgartown. במהלך 10 דקות הנסיעה תוכלו להתחיל לחוש את האווירה המיוחדת של האי. הרבה מים וחופים אבל גם מראות שלא ציפיתי למצוא על האי, ועל כך אוטוטו.
Edgartown
מרכז העיירה אדגרטאון מקסים ושווה להקדיש לו את הזמן כדי לשוטט ברחובותיו, לאכול גלידה או צהרים, או גם וגם. אבל גולת הכותרת בעיני הוא המגדלור וסביבתו היפהפייה. אפשר ללכת אליו ממרכז העיירה (כ-10 דקות הליכה) אבל אנחנו הגענו עם הרכב קרוב יותר – כמעט עד אליו וצעדנו על שבילי חול ועל מזח קטן וציורי.
בחוף הים הצמוד מצאנו מאות כונכיות, צדפות, סרטנים ושחפים קולניים שזללו מכל אלו. גם מוקה, הכלבה שלנו, נהנתה להשתלולל, לחפור בחול ולטבול במים.
ובנוגע לכלבים: בתקופת הקיץ, החופים והשמורות סגורים לכניסת כלבים (לרוב) וכדאי להתעדכן באופן ספציפי בנוגע לחופים שאליהם אתם רוצים להגיע.
Gray Barn Farm
בשלב הזה עזבנו את החוף והחלטנו לחצות את האי באמצעות הכביש הפנימי, דרך גבעות וכרי דשא ירוקים, חוות חקלאיות, חוות סוסים והמון מרחבים. לא ציפיתי לנופים כאלו, אם להודות על האמת, ואם יש לכם כוונה לחצות לצד השני של האי, מומלץ בחום לעצור באחת מהחוות שבדרך, להצטייד בגבינות שוות ומעדנים לפיקניק באחת מהנקודות הציוריות בהמשך היום.
ב – Gray Barn Farm מציעים סיורים וטעימות בתקופת הקיץ אך גם באביב מתפרסם באתר שלהם מספר תאריכים מוגבל לטעימות. מרחק הנסיעה מאדגרטאון לכאן הוא כ 15-20 דקות ומהווה נקודה חמודה בדרך.
במרחק של עוד כ- 15 דקות משם נמצאת תצפית נחמדה בשם Aquinnah Cliffs.
Aquinnah Cliffs Overlook
מתברר שזהו אחד מאתרי החובה של האי למרות שלדעתי עשו ממנו הרבה יותר ממה שהוא בפועל.
המראה הדרמטי של המצוקים החוליים ה”נאכלים” על ידי מימי האוקייאנוס לא כל כך מתיישב עם השם האינדיאני של המקום “אקווינה” שפירושו – הארץ שלמרגלות הגבעה (על פי מקור אחד) והאדמה הגבוהה (על פי מקור אחר). אולי לפני כמה מאות שנים המראה היה פחות דרמטי והייתה כאן גבעה ולא צוק. על כל פנים הליכה קצרה תוביל אתכם לתצפית יפה על המצוקים. במקום יש מדשאה גדולה הצופה אל האוקייאנוס, שירותים ציבוריים וחנויות מזכרות ומזון.
Menemsha
בשעת צהרים מאוחרת הגענו לכפר הדייגים המחוספס משהו – מנמשה. רבות מהמשפחות שחיום כאן היום לא עזבו את הכפר מעולם, והן נצר למשפחות המייסדים, דייגים שחיו והתפרנסו כאן שנים ארוכות לפני שהאי הפך ליעד תיירותי נחשק.
אם תצליחו לתזמן את ההגעה לכאן בשעת השקיעה, תגלו שאתם ממש לא לבד וזו נחשבת בעיני רבים, לנקודה היפה ביותר באי אשר ממנה אפשר לצפות בשמש הגולשת ונבלעת במים. חלקו המערבי של האי אמנם מעט פחות מתויר אך יש בכפר מספר מסעדות, ברובן דגים ופירות ים.
המבוגרים שביננו ודאי מכירים את הסרט “מלתעות” של סטיבן ספילברג. האי Amity שנזכר בסרט צולם כאן – והוא למעשה מנמשה.
אם יש לכם זמן וכוח, מומלץ לטייל קצת ב Menemsha Hills Reservation. כאן תוכלו למצוא מסלולים חביבים של כשלושה מייל הכוללים נופים יפים של מנמשה ואיי אליזבת’, צמחייה מגוונת ומראות של ירוק וכחול.
Vineyard Haven
חזרנו לנקודת ההתחלה – כמו בכל העיירות, גם עיירה זו מתאפיינת ברחוב ראשי מלא מסעדות, חנויות ואווירת נופש מקסימה. למי שמגיע ללא רכב, מכאן יוצאים האוטובוסים, כאן גם ניתן לשכור אופניים רגילים או חשמליים. אגב, את כל השירותים הללו אפשר למצוא בכל אחת מהעיירות אליהן מגיעות המעבורות, וכמובן גם ב: Oak Bluffs.
כמה הערות:
